צריכת חמצן מרבית (VO2max) – הינו מדד חשוב שנותן אינדיקציה בנוגע לכושר האירובי של הספורטאי/ת, אך האם הוא המדד העיקרי בניבוי ביצועים בריצה למרחקים ארוכים?
בקצרה – תלוי. 

ובאריכות – צריכת החמצן המרבית חשובה בקרב ספורטאים אירוביים המתחרים במרחקים בינוניים, ובפרט בקרב רצי 3000-5000 (זמן ריצה של עד 15 ד'), אך השאלה כמה חמצן צורך הספורטאי כדי להתקדם במהירות מסוימת (יעילות הריצה) היא קריטית, במיוחד לספורטאים שזמן התחרות שלהם ארוך (קרי רצי 10,000 מ' ומעלה). לעיתים שני מדדים אלו באים אחד על חשבון השני, כאשר יעילות ריצה גבוהה מאוד "מפצה" על צריכת חמצן מרבית שאינה גבוהה מספיק.

בתמונה ניתן לראות תוצאות של מבחן צריכת חמצן מרבית של שני ספורטאים, שהגיעו לאותה מהירות ריצה מרבית בבדיקה, כאשר ספורטאי מס' 2 (ירוק) הוא בעל צריכת חמצן מרבית משמעותית גבוהה יותר, אך יעילות הריצה שלו ממוצעת ואף מעט נמוכה. לעומת זאת, ספורטאי מס' 1 (כתום) אמנם בעל צריכת חמצן מירבית נמוכה יותר, אך יעילות הריצה שלו מצויינת.

מכיוון שביצועי סבולת תלוי במספר גורמים, ובכללם צריכת חמצן ומירבית ויעילות מכאנית, חשוב להעריך ולאמן את שניהם על מנת לשפר את הביצועים.