כיצד הלקטט קשור לביצועים? – במסגרת ביצועי סבולת אנחנו מעוניינים לפעול בקצב הממוצע הגבוה ביותר לאורך זמן על מנת למצות את הפוטנציאל שלנו. עצימות סף הלקטט שלנו יכולה לכוון אותנו לקצבי האימון והתחרות המתאימים לנו על פי רמת הכושר הנוכחי. במסגרת ביצועי סבולת ממושכת (מעל ל-30 דק' בקירוב), אחד המשתנים המשמעותיים שיקבעו את יכולת הביצוע שלנו הוא "סף הלקטט" שלנו- מחקרים הראו שבקרב רצים מאומנים הגורם שניבא את הביצועים שלהם היה קצב "סף הלקטט" שלהם.

איך נוצר הלקטט? – לקטט נוצר בתא כאשר התא מצרף שני יונים של מימן לפחמימה שנקראת חומצה פירובית (או פירובט). יוני המימן נוצרים במסגרת תהליך ייצור האנרגיה בתא וכאשר ריכוזם גבוה, נוצרת סביבה חומצית בתא אשר בין היתר גורמת לפגיעה ביכולת תפקוד התא, פגיעה ביכולת העברת הדחף העצבי וביכולת הכיווץ של השריר ולהרגשת כאב. עצם יצירת הלקטט מאפשרת לתא להפחית את רמת החומציות שבו ולקיים המשך פעילות.

אז למה כולם רוצים לבדוק את סף הלקטט? וכמה זה מדויק? – בכל רגע נתון התא מייצר לקטט במסגרת תהליך ייצור האנרגיה שלו. חלק מהלקטט נשאר בתא ומשמש ליצירת אנרגיה וחלק מהלקטט עוזב את התא אל מחזור הדם ואיתו מגיע לתאים אחרים בגוף. היכולת של הלקטט לצאת מהתא אל הדם תלויה בין היתר בריכוז הלקטט בדם ופועלת על פי "מפל ריכוזים" – כאשר יש עליה בעצימות הפעילות (לדוגמא- בהגברת מהירות בריצה/שחיה/רכיבה וכד') ישנה גם עליה בקצב ייצור הלקטט בתא, ובמקביל עליה בשיעור הוצאת הלקטט מהתא לדם, שבעקבותיה עולה רמת הלקטט בדם. כמו כן, כאשר הפער בין ריכוז הלקטט בתא לזה שבדם יורד, חלה גם ירידה בשיעור הוצאת הלקטט מהתא ורמתו תעלה ותיפגע ביכולת התא לשלוט ברמת החומציות שבו. עם העלייה ברמת החומציות בתא, תתרחש עייפות ונצטרך להוריד את קצב הפעילות שלנו. "סף הלקטט" מהווה את קצב הפעילות הגבוה ביותר, או במילים אחרות את מהירות השחייה, הספק הרכיבה או קצב הריצה שבו רמת הלקטט בדם תישאר יציבה לאורך זמן – כלומר, שיעור ייצור הלקטט וכניסתו לדם יהיה שווה לשיעור ״סילוק״ הלקטט מהדם. 

נשמע פשוט? לא כל כך. עם השנים פותחו מספר רב של מבדקים לקביעת ״סף הלקטט״, כאשר בכל אחד מהם יש שימוש בשיטה שונה לקביעת ״הסף״ – החל מנוסחאות מתמטיות פשוטות, לכאלו מסובכות יותר, שיטות בהן יש שימוש בערך אבסולוטי של לקטט בדם לקביעת הסף (לדוגמא ״4 מילימולר״) או עליה מוגדרת מראש בריכוז הלקטט (״1 מילימולר מעל ערכי מנוחה"), כפי שניתן לראות בגרף המצורף. כל שיטה תאתר את הסף במהירות/הספק שונים אצל אותו/ה ספורטאי/ת. מה שעוד מקשה על העניין זו העובדה שפרוטוקולים שונים של מבדקים (משך הזמן בכל שלב שבסיומו מעלים את העצימות במסגרת הבדיקה) ישנו את הסף גם אם משתמשים באותה שיטה.

רוצים לשפר ביצועים? – אז אחרי שהבנו מה זה לקטט ולמה הוא חשוב בואו ניישם את התיאוריה. 

במסגרת ביצועי סבולת מעל לכ-30 דק' אנחנו מעוניינים לפעול בקצב הממוצע הגבוה ביותר לאורך זמן על מנת למצות את הפוטנציאל שלנו. אחד המשתנים המשמעותיים שיקבעו את יכולת הביצוע שלנו היא העצימות בה לקטט מתחיל להצטבר ללא התייצבות. עצימות סף הלקטט שלנו יכולה לכוון אותנו לקצבי האימון והתחרות המתאימים לנו על פי רמת הכושר הנוכחי, אך שיטה זו עלולה לאתר את הספים בקצבים/הספקים לא מדויקים ועל פי רוב- היא גם פחות נעימה לנבדק/ת בשל הדקירה בקצה האצבע. לעומת זאת, שימוש במבדקים המתבססים על נתונים פיזיולוגים אחרים, כמו מדדים נשימתיים, מאפשרים קביעה מדויקת של ״ספים״ אשר מפרידים בין תחומי עצימות (זונים) שונים וללא צורך בדקירה.